בחירות 2006: מדוע הסקרים לא אמינים 

בסקר שתוצאותיו פורסמו בעיתון ידיעות אחרונות ביום שישי ה-18 למרץ, מציגה מינה צמח לראשונה את הנתון המדהים על 25 מנדטים של מתלבטים.
בידיעה שפורסמה בהארץ כמה ימים קודם, מדבר קמיל פוקס על 28 מנדטים צפים. רפי סמית, בעל מכון סקרים אחר, מדבר על 10-16 מנדטים.

השיעור הגדול של הצפים והמתלבטים, ובעיקר ההבדלים הגדולים בין נתוני הסקרים, מעלים שוב את התהייה: האם ניתן בכלל לסמוך עליהם? האם ייתכן שביום הבחירות נופתע?

רק כדי לסבר את האוזן נאמר, שטעויות בסקרים הן לא תופעה חדשה. למעשה, סקרי הבחירות בישראל מעולם לא היו מדוייקים, ורק פעמיים הם חזו מהפך לפני שקרה: ב-1977 וב-1996, ובשני המקרים התחזית הגיעה ממינה צמח.

ברוב מערכות הבחירות הסקרים זיהו את המגמות אבל טעו בחיזוי התוצאות. בשנים 1981-1996 הם ידעו תמיד לספר שהמירוץ יהיה צמוד, אבל לא ניחשו עד כמה ולא תמיד הצליחו לחזות נכון מי ינצח. הם זיהו באיחור את עליית ש"ס, את הזינוק של שינוי, ואירועים מכוננים אחרים.

הם צפו שביבי יפסיד לברק ושברק יפסיד לשרון - אבל טעו לגמרי במספרים. בשני המקרים האלה, הם טעו בהערכת בהיקף השינוי בדפוסי ההצבעה של העולים, ולא ידעו לחזות לא את אחוזי ההצבעה ולא את ההתפלגות של הקול הערבי - ואלו רק דוגמאות.

היום, יודעים כל מכוני הסקרים לספר לנו שאביגדור ליברמן יקבל כ-10 מנדטים, אבל אם תבדקו אחורה את נתוני הסקרים, תראו שלחלק ממכוני הסקרים נדרשו חודשיים יותר מלאחרים כדי לזהות את ההתחזקות המטאורית של ישראל ביתנו.

נדמה לי שאפשר להסכים שסקרי הבחירות שנערכו בישראל במשך השנים לא מציגים באור הכי טוב האפשרי את הפרקטיקה של מינה צמח ושות'. לא מוגזם לומר שהם טובים בלהגיד מה קרה הרבה יותר טוב מאשר בלחזות מה יקרה.

מהן הסיבות לכך? יש רבות. בראש ובראשונה, בעיה של נתונים חסרים עליה הסוקרים מפצים במניפולציות שונות - אקסטרפולציה של נתונים מהעבר, שקלול נתונים מצטברים, פילוח של קולות צפים, ועוד כהנה וכהנה שיטות שחלקן אתיות ומקובלות ואחרות לא כל-כך.

מעבר לזה, תמיד ישנו פער בין תוצאות הסקרים - גם אם הם נעשים בצורה המקצועית ביותר האפשרית - לבין התוצאות בשטח, וזה מכמה סיבות:
א. ביום הבחירות יש השפעה רבה לפעילות בשטח, וכוחן של המפלגות ברחוב לעיתים שונה מאשר מה שנצפה בסקרים. למשל, למפלגת העבודה ולליכוד יש כ-100 אלף מתפקדים כ"א. לקדימה יש פחות מעשרת אלפים מתפקדים, ובאופן טבעי יש לה פחות פעילי שטח.
ב. מערכת הבחירות של 2006, שהייתה קצרה ורדומה יחסית, מתאפיינת במספר הכי גדול עד היום של מצביעים שלא ניתן לצפות את ההתנהגות שלהם. הציבור, חלקו אדיש, חלקו מבולבל וחלקו טוען שלא יצביע כמחאה, עשוי לומר דבר אחד לסוקרים ולעשות דברים אחרים בקלפי.
ג. אחוזי ההצבעה יהיו קריטיים בהשפעה על התוצאות. אחוז המצביעים ה"בטוחים" של קדימה נראה היום הגדול ביותר. חלק מיתרונה בסקרים נובע ישירות מכך. האם המצביעים שלה יישארו בטוחים עד ובמהלך יום הבחירות?

הבטן הרכה של הסקרים
יש כמה בעיות מובנות בסקרים, עליהן כמעט לא מדברים:
א. מדגמי הסקרים מבוססים על נתוני מרשם האוכלוסין שמתקבלים מהלמ"ס, ויש ראיות שונות לכך שהנתונים האלו אינם מעדכנים.
ב. כ-10 אחוזים מהאוכלוסיה אינם נדגמים, כי אין להם טלפון של בזק. מכוני הסקרים מתקשרים רק לטלפונים של בזק - לא לקווי HOT ולא לסלולריים.
ג. שיעור גבוה של נסקרים מסרבים להשתתף בסקרים, ומוחלפים במדגם בנסקרים אחרים. האם לסרבנים יש מאפיינים מיוחדים? עד כמה דפוסי ההצבעה שלהם שונים? האם הסוקרים מצליחים לתקן את המדגמים שלהם בהתאם? איש אינו יודע בוודאות.